שפות


מבוא

בקהילות היהודיות ברחבי העולם דברו בשתי שפות, והתרבות היהודית הייתה דו-לשונית ואף רב-לשונית: השתמשו בעברית לצורך תפילה ולימוד, וגם דיברו בשפת המקום לצרכים יומיומיים – גם בינם לבין עצמם, ולא רק במגע עם הגויים. מטבע הדברים נוצר עירוב של מרכיבים עבריים בתוך השפה המקומית בפי היהודים, ובסופו של דבר נוצר ניב חדש של השפה המקומית שהתקיים רק בפיהם של היהודים, ולא היה בשימוש אצל הגויים. ניב חדש כזה הוא המכונה "שפה יהודית".

מקובל לחלק את השפות היהודיות לשתי רמות שונות מבחינת המרחק מהשפה המקורית :

 

  • שפות מיוהדות הן שפות יהודיות הדומות במידה רבה לשפה המקורית, במידה כזו שהגויים המקומיים מסוגלים להבין את היהודים הדוברים בה; לקבוצה זו משתייכת למשל הערבית היהודית.
  • שפות יהודיות הן שפות שהתרחקו מאוד מן הניב המקורי, שבמקרה זה הוא בדרך כלל ניב עתיק של השפה המקומית. לקבוצה זו משתייכות למשל היידיש (שמקורה בגרמנית עתיקה, אם כי חלו בה שינויים רבים) והלאדינו (שמקורה בקסטליאנית עתיקה).

 

לאדינו

היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד, וידועה גם בשמות "ספאניולית" (בעברית), "ג'ודיזמו", "Judeoespañol", ספרדית־יהודית או רק אספאניול בשפת הלאדינו המדוברת. לאדינו הוא השם הנפוץ ביותר כיום ללשון "הספרדית-היהודית", בעבר המונח לאדינו היה לשפה המשמשת לתרגום כתבי קודש בלבד הכתובה באותיות רש"י.

 

מקורה של הלאדינו בניב קסטיליאני של הספרדית במאה ה- 15 ( שפת סרוונטס), שבו דיברו יהודי ספרד. הם שילבו בשפה המקומית גם יסודות בעברית ובארמית. אחרי גירוש היהודים מספרד ב-1492, והתפזרותם ברחבי האימפריה העות'מאנית, הפכה הלאדינו לשפה יהודית נפרדת, דיברו בה היהודים באסיה הקטנה, בארצות חבל הבלקן, בדרום רומניה, בצפון אפריקה ( שם התפתחה שפת החכתיה, ראו להל"ן), במזרח התיכון ובארץ ישראל. בקהילות המגורשים במערב אירופה (אנגליה, , צרפת, וכו') לא דיברו לאדינו כי אם ספרדית-בארוקית ופורטוגזית (שנכתבו באותיות לועזיות) בתקופה הראשונה ולאחר מכן עברו לשפת המדינה (הולנדית, אנגלית, צרפתית), אך קיימים שם שימושים ליטורגיים מעטים בלאדינו כדוגמת תרגום ההפטרה לתשעה באב וברכת המזון " Bendigamos".

 

ללאדינו שני ניבים עיקריים:

 

1- הניב העות'מאני (טורקי-בלקני) המתפצל לשני תת-ניבים:

 

  • הניב הדרום־מזרחי – דובר בטורקיה וברודוס ושימר את הניבים של הקסטיליאנית.
  • הניב הצפון־מערבי – דובר ביוון, במקדוניה, בבוסניה, ובסרביה, ושימר את הניבים של ספרד הצפונית ושל הפורטוגזית.

 

שני התת-ניבים הושפעו באוצר המילים מטורקית, וכן ספגו השפעות אזוריות מלשונות סלאביות ומיוונית .

 

2 – חכיתיה, חכתיה או חקיטיה (בספרדית Haquetía או Jaquetía)הניב הצפון אפריקאי.

 

במיוחד בולטת בשפה זו ההגייה של החי"ת הגרונית. החכיתיה נכתבה באותיות עבריות והייתה חלק משמעותי בתרבות של יהודי מרוקו הספרדית, אם כי בניגוד ללאדינו של קהילות המזרח, קיימים מעט מאוד טקסטים כתובים בשפה, והיא שימשה בעיקר לדיבור. טקסטים כתובים בלאדינו של קהילות המזרח שימשו גם את דוברי החכיתיה. כאשר בימינו כותבים

טקסטים בחכיתיה, בעיקר לצורכי מחקר ולכתיבת זיכרונות,  .ניב זה ספג השפעות מערבית, וכן הושפע במשך השנים, בעיקר מאמצע המאה ה-19, מן ההתפתחויות בספרדית המודרנית.

דוברי החכיתיה, בניגוד לניבי הלאדינו שדוברו באגן המזרחי של הים התיכון, עמדו בקשר רציף עם ספרדים שישבו, נסעו וסחרו בחוף הצפוני של אפריקה. כתוצאה מכך הייתה החכיתיה נתונה להשפעה חזקה יותר של הספרדית החיה והמתפתחת, בניגוד ללאדינו המזרחית, ששימרה את הספרדית הימי-ביניימית.

 

ספרות הלאדינו התפתחה כבר בספרד, במיוחד תורגמה ללאדינו ספרות תורנית. אחרי גירוש ספרד, המשיכו בתרגומים אלה ביתר שאת. בנוסף לתרגומי התנ"ך, תורגמו גם ספרי הלכה כגון "שולחן ערוך" (שגם מקורו העברי מכיל מספר לעזים בלאדינו) וספרי הגות ומוסר כגון "שבט מוסר". היצירה המרכזית והבולטת שנכתבה בלאדינו היא "מעם לועז"- מדרשים ופירושים של ר' יעקב כולי ( 1730).

 

הספרות החילונית התאפיינה ברומנסות, בלדות עממיות שנמסרו בעל־פה. בסוף המאה ה-19 הרבו לתרגם ללאדינו מספרות העולם, בייחוד מצרפתית. כמו כן נכתבו ספרים בענייני היסטוריה ומדע, ביניהם "תולדות ישראל" ב-13 כרכים. בתקופה זו פעלה גם קבוצת מחזאים שהרבו לתאר את ההווי היהודי ודמויות יהודיות מן העבר.

הלאדינו אינה משמשת היום כבעבר כשפה ראשית עבור היהודים הספרדיים, והדוברים בה מתמעטים והולכים. השימוש בלאדינו כיום בא לידי ביטוי בספרות, בשירה, במחקר, בתיאטרון ובמוזיקה.

הכנסת חוקקה את "חוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו", שמטרתו שימור וטיפוח מורשת הלאדינו, כיו"ר ראשון של הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו כיהן יצחק נבון, ובשנת 2015 נבחרה לתפקיד הפרופ' תמר אלכסנדר.

 

קישוריים חיצוניים: