שלמה הלל

שלמה הלל ז"ל כיהן כיו"ר הכנסת, שר המשטרה והפנים, דיפלומט ושגריר, ציוני ולוחם, חלוץ העלייה מעיראק, מנהיג ומראשי תנועת העבודה. שלמה הלל ז"ל נולד בבגדאד בשנת 1923 ועלה לישראל כילד בשנת 1934. בוגר הגימנסיה הרצליה בתל אביב ובוגר האוניברסיטה העברית. לאחר סיום לימודיו עבר מר הלל הכשרה בקיבוץ דגניה א' והוא ממייסדי קיבוץ מעגן מיכאל. הוביל את סיפור העלייה מעיראק תוך שהוא מתמרן יחד עם חבריו בדיפלומטיה, ריגול ותחכום מורכבים להבאת יהדות עיראק לישראל. שלמה הלל כיהן כשגריר ישראל בגינאה ובחוף השנהב ומנהל מחלקת אפריקה במשרד החוץ. היה שר בממשלת גולדה וממשלת יצחק רבין הראשונה. בשנת 1993 התמודד על כהונת נשיא המדינה.

הלל עסק בהעפלה מארצות המזרח כולל מבצעי בריחה גדולים של נערים חברי תנועת החלוץ שהגיעו לאיראן, שמשם הוטסו לישראל והגיעו ליבניאל. במבצע מייקלברג נשלח בשנת 1947 עם מטוס אמריקאי לעיראק, וארגן לראשונה העפלה אווירית של 50 יהודים. לאחר מכן בוצעו שתי טיסות נוספות, אחת מאיטליה ואחת מעיראק. גולת הכותרת של פעילותו של הלל היא מעורבותו הפעילה במבצע ההרואי להבאת 130 אלף יהודי עיראק לישראל בשנת 1950-51 במבצע אווירי מוצלח ומעורר השראה. היה זה אחד ממבצעי העלייה הגדולים בתולדות המדינה והתנועה הציונית. קומץ של מנהיגים ומובילים בראשות שלמה הלל, מרדכי בן פורת ואנשי המוסד לעליה ב' שנווטו את דרכם והצליחו להגיע להסכם היסטורי שאפשר את עלייתם ארצה של היהודים יוצאי קהילת בבל העתיקה. עליה מבורכת זו השפיעה רבות על גיבוש זהותה החברתית של מדינת ישראל ותרומתה הכלכלית-חברתית ניכרת מאוד עד עצם היום הזה. סיפור העלייה ועלילות המבצע מסופרים בספרו המרתק של הלל "רוח-כדים" שפורסם בשנת 1985 ועוסק בפעילותו המחתרתית בארצות ערב ובעיקר בעיראק שעליו זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.

שלמה הלל כמרכז משק בצופים היה חבר ליוסף אבידר שעסק בייצור נשק והוביל את קבוצת הצופים שהקימה ועבדה במכון איילון באזור רחובות. מדובר בבית חרושת לייצור תחמושת של ההגנה שהיה מאגר הנשק הראשון לפני הקמת המדינה, ששימש את הכוחות הלוחמים במלחמת העצמאות עד להגעת הנשק מצ'כיה. נתון חשוב שאינו מוכר, בהיותו שר הפנים עוד בשנת 1977 החיל לראשונה את חוק השבות על "ביתא ישראל" שהגיעו לארץ והחל בכך את יציאתם של עולי אתיופיה לישראל.

שלמה הלל היה השריד האחרון שנותר מימי ממשלת גולדה מאיר שכיהן כשר המשטרה בתקופת מלחמת יום הכיפורים והיה חבר במטבחון המדיני – ביטחוני.

מר הלל כיהן בשנות התשעים כיו"ר קרן היסוד שגייסה תרומות מיהדות העולם למען מדינת ישראל והוא עומד בראש המועצה לשימור אתרי מורשת לאומיים.

מר הלל ז"ל, חתן פרס ישראל לשנת 1998, על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

 

דייוויד מרשל

דייוויד סול מרשל, איש ציבור ופוליטיקאי יהודי סינגפורי.מרשל נולד ב1908 למשפחה ממוצא עיראקי שהיגרה מבגדאד  לסינגפור ושמו המקורי – דוד שאול משעל. לאחר שהחל את פעילותו הציבורית תחת השלטון הבריטי שינה את שמו למרשל. הוא נבחר לראש ממשלת סינגפור, כראש מפלגת פועלים ב1955 וכיהן קצת למעלה משנה.ממשלת משעל התקשתה לתפקד בשל הרוב המצומצם שהיה לה בפרלמנט והדבר גרם לחוסר יציבות בדרך פעולתה. במאי 1955 פרצו מהומות שכתוצאה מהן נהרגו ארבעה אנשים. מרשל קידם שיחות עם השלטון הבריטי במטרה להוביל לעצמאות מלאה של סינגפור ואולם השיחות לא עלו יפה בשל חששות הבריטים מהרחבת ההשפעה הקומוניסטית. בעקבות זאת, התפטר דייוויד מרשל מתפקידו. הוא המשיך להיות פעיל בחיים הפוליטיים של סינגפור וב1957 הקים את מפלגת פועלי סינגפור. לים יו הוק שהחליפו הפעיל במדינה יד קשה ודחק את מרשל עצמו והתנכל לו עד שנאלץ אז להגר לזמן מה ללונדון. ב1959 איבד את מושבו בפרלמנט אבל המשיך בפעילותו הציבורית עד 1972. בהמשך כיהן כשגריר ארצו בצרפת, פורטוגל, ספרד ושוויץ. ב1993 פרש מהחיים הפוליטיים.בן דודו הוא מוריס זילכה המתגורר בתל אביב  ומכהן כנשיא תנועת הצופים. מוריס שהיה בקשרים טובים עם מרשל במשך שנים רבות  מספר כי מדובר באיש חכם מאוד , עורך דין רהוט שמעטים המקרים שהפסיד בערכאות משפטיות. מוריס זוכר את ביקוריו בבית אימו ברמת גן בתחילת שנות החמישים והקשר השוטף שהיה להם בעת שהותו בלונדון. מרשל נפטר מסרטן ב 1995 ונקבר בבית הקברות היהודי בסינגפור.

 

ריטה לוי מונטלצ'יני

מדענית יהודייה פורצת דרך מאיטליה כלת פרס נובל לרפואה. ריטה לוי מונטלצ'יני נולדה בטורינו ב 1909 למשפחה יהודית ממוצא ספרדי – איטלקי, כמו רבים ממגורשי ספרד שחיו באזור זה. היא הקדישה את חייה למחקר והתמקדה בחקר המוח ובהתפתחות המוח הבוגר. היא חשפה כיצד חומרים יכולים לגרום להתארכות אקסונים של תאי עצב ועל מחקריה אלה זכתה בפרס נובל לרפואה ב 1986. בשנות החמישים הייתה חוקרת באוניברסיטת סנט לואיס בוושינגטון שם עשתה את מחקרה על גורם הגדילה העצבי ושהתה שם מספר שנים. מגיל צעיר הייתה נחושה לעסוק במחקר ולחתור להישגים המדעיים. ריטה לוי מונטליצ'יני גילתה במשך שנים מעורבות חברתית וציבורית. כפמיניסטית, פעלה בתנועה לשחרור האישה והעצמתה וכן, פעלה למען זכותן של נשים להפלות. בולטת במיוחד תמיכתה העקבית בישראל ופעילותה נגד הניסיונות של גורמים אנטי ישראלים להטיל חרם על ישראל. היא זכתה בפרסים רבים ביניהם המדליה הלאומית למדעים של ארה"ב, חברה בחברה המלכותית, וכן עמדה בראש מרכז המחקר לנוירולוגיה של מועצת המחקר הלאומית של איטליה ועוד הרבה. בתקופת מלחמת העולם השנייה ברחה עם משפחתה לפירנצה וחייה במחתרת תחת שם בדוי, חמקה מן הכיבוש הגרמני ולאחר המלחמה שבה לטורינו. הלכה לעולמה בטורינו ב 2012.

 

יהודה אסיא 1917 – 2016

איש עסקים ישראלי יליד בגדאד בירת עיראק. נולד ב1917 ונתגלה מהר מאוד כבעל חוש עסקים מפותח. אביו, יצחק עזרא היה סוחר טקסטיל שהיו לו קשרים הדוקים עם הודו והמזרח. סקרנותו הרבה של יהודה דחפה אותו להגר כבר בגיל צעיר (21) ליפן ואחר כך לבנקוק שם פיתח סחר בענף הטקסטיל שנחשב אז למצליח וכן בזהב וסחורות. לאחר מלחמת העולם השנייה פנה לעולם הבנקאות והסחר. הוא השתקע בארה"ב ופיתח עסקים בתחום הסחר הבינלאומי. אסיה עלה לישראל בעלייה ההמונית מעיראק ונשא לאישה את איינסלי בחירת ליבו. היה ממקימי "התאחדות יוצאי עיראק" וסייע בהעצמת ההשכלה בקרב יוצאי העדה ושילובם במערכות החברה והכלכלה. ב1950 יצא לשוויץ והקים את בנק "סוויס ישראל טרייד בנק" ומונה לאחר מכן למנהלו. הבנק הקים מאוחר יותר סניפים נוספים באירופה וגייס הון לתעשייה. ב 1961 הקים את "הבנק הערבי – ישראלי", עסק בהשקעות רבות במשק בחברת אפריקה ישראל, והקים בעצמו חברה להשקעות. יהודה אסיא היה בין יתר תחביביו גם אספן אמנות, גייס תרומות רבות למוסדות תרבות בישראל שהעיקרי בהם היה מוזיאון תל אביב לאמנות וכן למכון וייצמן למדע ברחובות. ספרו האוטוביוגרפי "הגשרים של חיי", משקף את תהליך העצמתה של ישראל על ידי חלוץ מעז, נחוש ופורץ דרך בתחום הכלכלי שהובילה לפיתוח שוק הכלכלה והתעשייה. יהודה אסיא בנה את עסקיו בעבודה מאומצת ובכישרון רב. נפטר ב30 באוגוסט 2016.

 

אריק טולדנו ואוליבר נקש – אנשי קולנוע

אוליבר נקש ואריק טולדנו, שניהם ממוצא יהודי צפון אפריקאי, הם כותבי ויוצרי הסרט "מחוברים לחיים". בסרט צפו 19 מיליון צופים בצרפת, והוא היה הסרט הנצפה ביותר בצרפת בשנת 2011 . בנוסף צפו בסרט עוד 19 מיליון צופים ברחבי העולם הסרט שבר שיא והיה כעשרה שבועות כסרט הנצפה ביותר בצרפת בשנת 2012. טולדנו ונקש אינם נחים על השמרים, ולאחרונה יצא סרטם החדש "יוצאים מין הכלל" אשר זכה בפרס ציבורי בפסטיבל סאן סבסטיאן ואף הוקרן לפרלמנט הצרפתי בנוכחות נשיא צרפת עמנואל מקרון. קרדיט, עומר קינן.

 

פרופסור ויקטור מלכה

פרופ' ויקטור מלכה הוא מדען בתחום הפיסיקה הגרעינית שהאיץ בשנים האחרונות את התחום באופן משמעותי. הוא חתן פרס יוליוס ספרינגר לפיזיקה וב 20 השנים האחרונות ניהל מעבדה בחזית המחקר העולמי בתחום פיסיקה של לייזרים רבי-עוצמה בצרפת ואף עמד בראשה של קבוצת מחקר מובילה לחקר פלזמה במרכז הלאומי למחקר מדעי (CNRS) של צרפת. פרופ' מלכה הצטרף למחלקה לפיסיקה של מערכות מורכבות במכון ויצמן לפני כחצי שנה. הוא המציא שיטות חדשות לשימוש בפלזמה במגוון תחומים, כמו רפואה, תעופה וחלל, ואבטחה. כעת הוא מקווה לגלות שימושים נוספים למאיצי החלקיקים המבוססים על פלזמה שהמציא ובכך להפוך את מכון ויצמן לכוח מוביל בתחום זה. פרופ' מלכה מתמיד בביקורים תכופים בארץ. הוא נשוי לאמנית אגנס פינקל, לזוג שתי בנות. קרדיט, עומר קינן.

 

פרופסור אווה אילוז- סוציולוגית, ממובילות התחום בעולם

פרופ' אווה אילוז נולדה ב 1961 בפאס שבמרוקו. היא פרופסור לסוציולוגיה בין הבכירות בעולם. הייתה הנשיאה הראשונה של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל . ספריה תורגמו ללא פחות מ-18 שפות. המגזין הגרמני הנחשב "Die Zeit" הגדיר אותה כ"אחת מ-12 הוגי הדעות שיעצבו את עולם המחר". פרופ' אילוז עלתה לישראל מצרפת בשנות ה 90. בנוסף לתחום עיסוקה היא בעלת תואר שני בספרות צרפתית ובתקשורת . את הדוקטורט בתקשורת ולימודי תרבות, קיבלה מבית הספר לתקשורת של "אננברג" באוניברסיטת פנסילבניה . עבודת הדוקטורט שלה הייתה בנושא אהבה רומנטית ותרבות ההמונים של המאה ה 20 בארצות הברית. אילוז דוברת מרוקאית מדוברת, צרפתית, אנגלית ועברית. היא שימשה כמורה מן החוץ באוניברסיטת ניו-יורק ולאחר מכן התמנתה למרצה באוניברסיטת תל אביב בשנים 1991 – 1999 . בשנת 2000 הצטרפה לאוניברסיטה העברית, ומונתה למרצה בכירה. בשנת 2005 התמנתה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית ומשתתפת בצוות העורכים של האנציקלופדיה הבינלאומית לסוציולוגיה של בלאקוול שבאוקספורד. אילוז חברה גם בוועד המייעץ של פורום איינשטיין בברלין ובוועדה לבחירת הספר הטוב ביותר של האגודה הסוציולוגית האמריקנית. בשנת 2018 זכתה בעיטור לגיון הכבוד הצרפתי. קרדיט, עומר קינן.

 

ד"ר שמעון מויאל- ממקימי ארגון "המגן"

ד"ר שמעון מויאל הוא אחד מחשובי ראשי היישוב העברי בא"י במאה ה 19.. אבי-אביו, אהרן מויאל, היה בן למשפחת רבנים ומנהיגים במרוקו. אמו שמחה, הייתה בתו של הרב משה פרדו, הרב הראשי באלכסנדריה. מויאל הוא רופא במקצועו ואחד הגיבורים הנשכחים של ההיסטוריה. ד"ר מויאל, אשר ידע שפות רבות, ביניהן ערבית הקים את אגודת "המגן". מטרתו של הארגון הייתה לדבר עם הערבים במקום לדבר על הערבים. ד"ר מויאל אסף את אברהם אלמליח, יוסף אליהו שלוש, ד"ר נסים מלול ויעקב שלוש, בכירי האינטלקטואלים של היישוב באותה תקופה, והם החלו לגבש רעיונות. אחת הפעולות בהן נקט הארגון בשל ידיעת חבריו את השפה והתרבות הערבית על בוריהן, הייתה לכתוב מאמרים בעיתונות הערבית בארץ ובארצות השכנות, בכדי להשכין שלום בין היישוב היהודי ליישוב הערבי. כך פורסמו להם עשרות מאמרים בעיתונים ברחבי ארצות ערב בשבחה של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. קרדיט, עומר קינן.

 

ז'ורז'ה סמפאיו – נשיא פורטוגל לשעבר

סמפאיו נולד בליסבון למשפחה יהודית של יוצאי מרוקו . פורטוגל היוותה יעד הגירה מועדף על יהודי מרוקו החל מהמאה ה 19. סבתו מצד אמו שרה בן סעודה, הייתה ספרדייה יהודייה ממרוקו. סמפאיו היה נשיא פורטוגל משנת 1996 עד 2006 . אם לא די בכך הוא כיהן בדרך גם כראש עיר הבירה של פורטוגל. סמפאיו למד בבית הספר האמריקני של ליסבון בילדותו. הוא החל את הקריירה הפוליטית שלו בתור סטודנט במכללה של הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ליסבון. לאחר סיום לימודיו, בשנת 1961, החל סמפאיו קריירה ראויה לציון כעורך דין. הוא היה מעורב לעתים קרובות בהגנה על אסירים פוליטיים רבים. בין השנים 1979 -1984 היה חבר בנציבות האירופית לזכויות אדם, שם פיתח עבודה חשובה בנושאים אלה. קרדיט, עומר קינן.

 

ברוך בנאסרף- חתן פרס נובל לרפואה

בנאסרף היה אימונולוג יהודי אמריקאי, יליד ונצואלה, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה לשנת 1980 .היה בן להורים יהודים ילידי צפון אפריקה. אביו נולד במרוקו ואמו הייתה ילידת אלג'יריה. בעודו ילד בן 5 היגר עם משפחתו לפריז. אחיו הצעיר הוא פרופ' פול בנאסרף, פילוסוף של המתמטיקה ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת פרינסטון וחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. בשנת 1938 היגר לארצות הברית ובשנת 1943 זכה לאזרחות אמריקאית. הוא סיים תואר ראשון במדעים באוניברסיטת קולומביה בשנתיים בלבד. לאחר שניסה ללא הצלחה להתקבל למספר רב של בתי ספר לרפואה, הוא התקבל ללימודים בקולג' לרפואה של וירג'יניה בזכות עזרה מידיד משפחה. הוא התמחה ברפואה במסגרת שירותו בצבא ארצות הברית ולאחר מכן התמנה לחוקר בקולג' לרפואה של אוניברסיטת קולומביה ומשם הגיע גם להרווארד. בשנת 1990 הוענקה לבנאסרף המדליה הלאומית למדעים של ארצות הברית על תרומותיו לעולם הרפואה. בנאסרף עסק באימונולוגיה והחל משנת 1963 התמחה בבקרה גנטית של התגובה החיסונית. הוא נפטר בשנת 2011.

 

פטריק דרהי- איש עסקים

פטריק דרהי נולד במרוקו בשנת 1963 . הוא העביר את נעוריו בעיירה מונטיפלייר שבדרום צרפת. דרהי גדל במשפחה ענייה וכשהיה בן 15 היגר עם משפחתו לצרפת. שם הוא למד הנדסה . דרהי הוא איש עסקים ישראלי-צרפתי, הממוקם במקום החמישי מבין עשירי צרפת.
לפני מספר שנים עלה ארצה והוא נחשב לאיש העשיר ביותר בישראל. את הונו רכש מעסקי התקשורת וטכנולוגיה. דרהי הוא בעים של חברת התקשורת הבינלאומית "אלטיס" ובעל מניות בחברות הישראליות HOT ו"מירס". מגזין פורבס דירג את דרהי כאחד מ 30 האנשים העשירים ביותר בעולם לשנת 2012 עם הון עצמי של למעלה מ27 מיליארד דולר. לאחר שרכש את חברת "Suddenlink" האמריקאית תמורת 9 מיליארד דולר וחברת Cablevision תמורת 17.7 מיליארד דולר הפך דרהי לאחד מ 10 אילי התקשורת החזקים בעולם. דרהי היה ידוע במשך שנים כמי שנמנע מראיונות וחשיפה לתקשורת, אך בשנת 2014 העניק ראיונות ראשונים לתקשורת הישראלית. כיום הוא מתגורר בז'נבה ובבעלותו דירה במגדל רוטשילד בתל אביב. דרהי נשוי ללינה ולזוג יש ארבעה ילדים. קרדיט, עומר קינן.

 

משה סבג מונטיפיורי – מנהיג חשוב

מונטיפיורי, יהודי ממוצא ספרדי, חי בשנים 1784–1885 והקדיש את חייו לסיוע ליהודים בארצות שונות, בעל תואר אצולה (סר) שקיבל מוויקטוריה מלכת אנגליה. בחייו הארוכים, 101 שנים – זכה להוקרה ולעיטורי כבוד רבים.
כאשר יהודי מרוקו היו צפויים לפרעות בשנת 1863, פעל מונטיפיורי להשגת כתב הגנה ושוויון זכויות ליהודים. בפעולותיו למען יהודי התפוצות, פעל מונטיפיורי על-פי העיקרון של ערבות הדדית – "כל ישראל ערבים זה לזה". מונטיפיורי פעל רבות להגנת יהודים בכל העולם. עוד פעילות בולטת שלו הייתה כשנסע לדמשק להגן על יהודים שנאשמו בעלילת דם שנקראו "עלילות דמשק". שם הוא השיג מהשלטון כתב גלוי (פירמאן) להודיע כי העלילה בשקר יסודה (1840) ואף קיבל מהסולטן התורכי התחייבות בכתב להגנה על יהודים.
מונטיפיורי עסק במסחר והיה אחד משנים-עשר הברוקרים היהודים בבורסה של לונדון והתעשר מאוד. בגיל ארבעים יכול היה לפרוש ולהקדיש את חייו לעשייה ציבורית. בין פעילותיו הענפות, מונטיפיורי הקים מוסדות צדקה רבים וכן הקים את קרן ההתיישבות
היהודית "מזכרת משה". הוא עמד בראש "ועד שליחי הקהילות" – הארגון החשוב של יהודי אנגליה. מונטיפיורי ביקר בארץ ישראל שבע פעמים ותרם רבות לקיומן של הקהילות בארבע ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון. הוא תרם רבות להקמתן של שכונות יהודיות כמו
"שכונת מונטיפיורי" ו"משכנות שאננים". בנוסף, הוא תמך במשפחות יהודיות מטבריהומצפת שביקשו לעבור להתיישבות חקלאית בגליל . מונטיפיורי הונצח על ידי שכונות ורחובות שקרויים של שמו בירושלים ובערים אחרות בארץ. דיוקנו הוטבע על שטר של עשר
לירות שהונפק בשנת 1975.

 

דוד בן שמעון (הרדב"ש) – רב ומחנך

קרדיט לתמונה: תמר הירדני
 

הרב דוד בן שמעון, הרדב"ש חי בשנים 1826–1879. נודע גם בשם "הצוף דב"ש". בכרך "שער החצר", הראשון מארבעת כרכי ספרו "שערי צדק", קיבץ הרדב"ש את כל מאמרי חז"ל מהמקרא, מהמשנה ומהתלמוד המדברים בשבחה של ארץ ישראל, והוסיף ביאורים וחידושים שלו עצמו בנושא זה. הספר עורר הדים רבים בארץ ובעולם בזכות איכותו ואף

הופץ בארצות רחוקות. הרדב"ש השקיע את כל הונו בהדפסת הספר, מתוך אהבה והערכה לארץ ישראל. בספר זה, כמו בספרים אחרים שכתב, לא ציין הרב את שמו, אלא נהג לחתום את שמו "מעט דב"ש" מתוך כוונה להמעיט מערך עצמו בפני הזולת. היה בנו של סוחר אמיד מהעיר רבאט שבמרוקו. הוא למד תורה ברבאט מפי הרב סעדיה מארג'י. כבר בעיר הולדתו, שימש כמורה דרך לתלמידים רבים שלמדו תורה מפיו. למרות גילו הצעיר, הוא עסק רבות בענייניה של הקהילה היהודית ברבאט, בגיבוי ותמיכת ראשי הקהילה ורבני העיר. בן עשרים ושמונה עלה לארץ ישראל עם משפחתו והתיישב בירושלים. הוא החל לארגן את הקהילה המערבית (המוגרבית דהיינו ממרוקו ששמה בערבית מגרב–מערב ), שהייתה נתונה במצב של עוני, דלות ומחסור. הוא ייסד גוף עצמאי, מנותק מוועד העדה הספרדית בירושלים, ושמו "ועד העדה המערבית בירושלים". בן שמעון היה מיוזמי הקמתה של שכונת "מחנה ישראל". הוא גייס כספים למען הקמת השכונה הראשונה מחוץ לחומות העיר ( כיום שכונת ממילא ), לרווחתם של היהודים המערביים ודאג רבות לנזקקי העדה. קרדיט, עומר קינן.

 

פרופ' סרז' הרוש – חתן פרס נובל לפיזיקה

פרופ' סרז' הרוש נולד בקזבלנקה שבמרוקו ב-1944. הוא פיזיקאי יהודי-צרפתי זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 2012. אביו היה יליד מרוקו ואימו ילידת אוקראינה. ב-1956 היגרה משפחתו לצרפת. הוא למד ב"אקול נורמל סורפייר", אחד מבתי הספר היוקרתיים בצרפת. את התואר דוקטור קיבל סרז' הרוש מהאוניברסיטה של פריז בשנת 1971. עבודת הדוקטור שלו נכתבה בהנחיית קלוד כהן טנוג'י, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1977. הרוש זכה בפרס נובל לפיזיקה על שיטות מחקר פורצות דרך שמאפשרות מדידה ומניפולציות של מערכות קוונטיות. משנת 2001 הוא משמש פרופסור ב"קולז' דה פרנס", מוסד המחקר הגבוה בפריז. קרדיט, עומר קינן.

 

רבי יהודה הלוי – משורר ופילוסוף

רבי יהודה בן שמואל הלוי (ריה"ל) חי בשנים 1075–1141 בקירוב. הוא נולד בעיר טולדו שבצפון ספרד למשפחה מלומדת ואמידה. חוקרים רבים משערים שהיה תלמידו של פרשן ופוסק התלמוד רבי יצחק אלפסי. רבי יהודה הלוי נחשב לגדולי הכותבים היהודים בימי הביניים ובכלל. יצירתו המרכזית היא האפולוגטיקה הפילוסופית "ספר הכוזרי". כמו כן, הוא כתב קינות קנוניות ושירים רבים כמו "ליבי במזרח" ו"ציון הלא תשאלי" ועוד רבים.

יהודה הלוי פעל בעיר טולדו בספרד ולמד רפואה. עוד בהיותו רופא צעיר רכש לו מעמד בקרב האליטות הנוצריות. חוג ידידיו הלך והתרחב והוא נעשה למעין מתווך בין משכילי הדרום ליהודי הצפון. משום כמיהתו הרבה לארץ ישראל עלה בשנת 1140 לאונייה שהפליגה מזרחה. הוא הגיע למצרים ומשם ישנן רק השערות לגבי המשך מסעו. על פי מכתבים מהגניזה הקאהירית הוא היה בדרכו לארץ ישראל ומכאן והלאה לא ידוע מה עלה בגורלו. אין לדעת אם הגיע לארץ ישראל, וכן עלומות נסיבות מותו וסביבן נרקמו אגדות רבות.
דמותו ויצירתו זכו למחקרים רבים, ליצירות ספרותיות ולתיאור אומנותי פלסטי. על שמו קרויים רחובות רבים בישראל וכן המושב "בית הלוי". בעיר קורדובה בספרד ישנה כיכר הקרויה על שמו. ב-2009 הוציאה הזמרת אתי אנקרי אלבום ושמו "אתי אנקרי בשירי רבי יהודה הלוי" שזכה להצלחה רבה והפך לאלבום זהב. קרדיט, עומר קינן.

 

ד"ר אברהם (אבי) עילם-אמזלג – מייסד התזמורת האנדלוסית

ד"ר אברהם עילם-אמזלג נולד בקזבלנקה בשנת 1941 ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1952. הוא מוזיקאי, חלילן, מלחין, מוזיקולוג, אתנומוזיקולוג ומנצח ישראלי. את עבודת הדוקטורט שלו כתב בהנחיית פרופסור אמנון שילוח בנושא "התפיסה המלודית בשירת הבקשות של יהודי מרוקו". אברהם קיבל תואר דוקטור בשנת 1986. סגנונו המוזיקלי מאחד מסורות מזרחיות עם שיטות מערביות. בשנת1994 , הוזמן לסייע בהקמת התזמורת האנדלוסית הישראלית ולנצח עליה. מתפקידו זה פרש בעונה התשיעית של התזמורת כאשר יצא לגמלאות. אברהם למד במדרשה הממלכתית למחנכים למוזיקה בתל-אביב ובאקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בתל-אביב. למד נגינה בחליל אצל אורי טפליץ והלחנה אצל ליאון שידלובסקי. התזמורת האנדלוסית היא הרכב קאמרי המשלב כלים מערביים ונגינה מתווים עם אלתורים בכלים מזרחיים אותנטיים. התזמורת הוקמה ברוח תפיסתו הפילוסופית של עילם-אמזלג ולפיה אפשר לאחד מסורות מזרחיות עם שיטות מערביות. התזמורת זכתה לפופולריות רבה בארץ ובעולם.
בין יצירותיו המוזיקליות של עילם-אמזלג יצירות לכלי נשיפה וכן כמה יצירות לכלי מיתר כמו כינור, ויולה וצ'לו. כמה מיצירותיו נכתבו בהשראת התרבות וההיסטוריה של יהודי ספרד. כך למשל היצירה "מאבקים בים" שנכתבה לזכר הנספים באוניית המעפילים "אגוז" הבנויה על פי פיוטים של יהודי מרוקו. כיום הוא מרצה בתחומי פולקלור ומוזיקולוגיה בשלל אוניברסיטאות בארץ.

 

צ'רלי ביטון – ממייסדי "הפנתרים השחורים"

צ'רלי ביטון נולד ב1947 בקזבלנקה שבמרוקו. הוא היה בן שנתיים כשעלה ממרוקו לשכונת העוני מוסררה שבירושלים. הוא אחד משבעת ילדיהם של מורה ושל קצב. פעיל חברתי ישראלי, בעבר חבר כנסת מטעם חד"ש ופעיל שמאל רדיקלי. בשנת 1971 ייסד עם עוד כמה צעירים משכונות המצוקה בירושלים את תנועת "הפנתרים השחורים", שביקשה להביא שינוי במצבם הסוצי-אקונומי של היהודים יוצאי ארצות ערב. התנועה סחפה צעירים רבים בשכונות המצוקה ובעיירות הפיתוח והן הציפו את המדינה בהפגנות המוניות והביאו את נושא אפלייתם של בני עדות המזרח לראש סדר היום הלאומי. ב-1977 נבחר לכנסת ברשימת חד"ש. מאז פרישתו מהכנסת הוא עוסק בעסקים שונים. הוא השתתף בהפגנות הסטודנטים נגד ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה. כמו כן, הקים בשנת 2007 תנועה חברתית הכוללת פעילים יוצאי ברית-המועצות לשעבר וכמה יוצאי אתיופיה. בשנת2011 אף השתתף במחאה החברתית.

 

פרופסור משה בר-אשר – חתן פרס ישראל, נשיא האקדמיה ללשון העברית

משה נולד ב 1939 במרוקו בעיירה קצר א-סוק ועלה ארצה בשנת 1951. הוא בלשן ישראלי, מכהן כנשיא האקדמיה ללשון העברית, פרופסור אמריטוס בחוג
ללשון העברית, מופקד הקתדרה לחקר הלשון העברית, על שם חיים נחמן ביאליק באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. עד גיל 12 חי משה במרוקו, לאחר מכן עלה ארצה במסגרת עליית הנוער. הוריו עלו אחריו ב- 1955, לאחר כמה שנים שלא ראה אותם. בר-אשר לימד כעשרים וחמש שנה בבתי ספר יסודיים ותיכוניים ובבתי מדרש למורים. ב- 1962 החל ללמד לשון עברית ומקרא באוניברסיטה העברית. ב-1967, לאחר סיום לימודי התואר השני, נשלח מטעם האוניברסיטה להשתלמות בסורבון ובקולז' דה פראנס. ב-1976 קיבל תואר דוקטור והתמנה למרצה בכיר. בשנים 1977–1979 שהה באוניברסיטת הרווארד בארצות-הברית לרגל פוסט-דוקטורט. הוא לימד שם עברית והשתלם בבלשנות שמית. ב- 1977 נבחר כחבר האקדמיה ללשון העברית ומ-1993 הוא מכהן כנשיא האקדמיה. בר-אשר הוא חתן פרס ישראל תשנ"ג (1993). כמו כן, זכה בהרבה פרסים נוספים: פרס בן-צבי, פרס רוטשילד, פרס א.מ.ת, פרס רוזנטל לחקר התלמוד, פרס גאון לזכר יהדות צפון אפריקה ופרס משה שפירא. בר-אשר הוא בעל שני תוארי דוקטור לשם כבוד: מאוניברסיטת פריז ומאוניברסיטת חיפה. הוא שימש בתפקידים ציבוריים רבים, בין היתר חבר הנהלת מוזיאון ישראל, חבר מליאת רשות השידור, חבר במועצה לתרבות ואומנות של משרד החינוך והתרבות, חבר המועצה לאומנות כללית וחבר המועצה לתרבות ואומנות בשכונות.

 

בכור שלום שטרית – שר המשטרה הראשון של מדינת ישראל

בכור שלום שטרית חי בשנים 1967-1895. משפחתו עלתה לארץ ממרוקו במחצית המאה התשע-עשרה. הוא גדל והתחנך בטבריה והיה שר המשטרה הראשון של מדינת ישראל.

שלום היה עורך דין בהשכלת וקצין החקירות שמונה לחקור את רצח ארלוזורוב. לאחר מאורעות תרפ"ט מונה לתובע בבית הדין לפשעי המאורעות מטעם המנדט הבריטי. בתקופת המנדט הבריטי שימש מחנך, קצין משטרה, עורך דין ושופט מחוזי. הוא ייסד את התנועה הציונית "התחיה" ואף היה חבר ב"הפועל הצעיר". בתקופת מלחמת העולם הראשונה התמנה למוכתר של המושבה כנרת. ב-1919, עם כניסת הצבא הבריטי לטבריה, ניהל את משטרת טבריה. שימש קצין חקירות במשטרת המנדט, מפקד המשטרה בגליל התחתון וסגן מפקד בית הספר לשוטרים בירושלים. בנוסף לכל אלה, שטרית היה חבר מנהלת העם ונמנה עם חותמי מגילת העצמאות. הוא היחיד מבין חותמי המגילה שנולד בארץ ישראל. בכנסת הראשונה עמד בראש סיעה של ארבעה מנדטים ושמה "ספרדים ועדות המזרח", שהיתה קשורה למפא"י. לימים היה לחבר מלא במפא"י וכיהן כחבר כנסת וכשר המשטרה עד הכנסת השישית ועד מותו. כמו כן כיהן כשר המיעוטים לתקופה קצרה, כשר הדואר וכחבר הוועדה לבחירת שופטים.

 

ראובן אברג'ל – ממייסדי הפנתרים השחורים

ראובן אברג'ל נולד בשנת 1943 בעיר רבאט שבמרוקו. בשנת 1950 עלה לישראל והתגורר בשכונת מוסררה בירושלים. התחנך כילד חוץ בחברת הנוער בקיבוץ משמר
הנגב. ראובן פעיל חברתי, ממקימיה וממנהיגיה של תנועת המחאה "הפנתרים השחורים". בשנת 1971 נמנה עם מייסדי תנועת "הפנתרים השחורים". הוא השתתף במפגשי התיאום של התנועה עם המשטרה ואף בפגישה של ראשי התנועה עם ראש הממשלה גולדה מאיר. בשנת 1972 למד אברג'ל במכון וינגייט בקורס רכזי ספורט שהוצע לפעילי הפנתרים. לאחר הקורס עבד כרכז ספורט בירושלים. בשנות השמונים התמכר לסמים אך נגמל. לימים נעשה אברג'ל פעיל בארגוני שמאל ובתנועות מאבק, ובכמה מהן הוא פעיל עד היום. כמו הקשת הדמוקרטית המזרחית. הוא בלט בפעילותו במאבק המחאה נגד הבנייה ב"עמק הצבאים". כיום עוסק אברג'ל בעריכת סיורים בשכונת מוסררה, וממשיך במאבקים פוליטיים וחברתיים.
(תנועה ישראלית הרואה עצמה כתנועה ערבית-יהודית לשינוי חברתי ופוליטי).

 

לסלי הור-בלישה – שר בממשלת בריטניה

לסלי הור-בלישה חי בשנים 1957-1893. יהודי ממוצא ספרדי. שם המשפחה בלישע או בלישה נפוץ בקרב יהודי צפון אפריקה, ונגזר מהשם המקראי אלישע . בלישה כיהן כחבר הפרלמנט הבריטי וכשר בממשלת בריטניה. הוא נולד בפלימות' שבאנגליה והתחנך בבתי ספר גבוהים באירופה – בפריז ובהיידלברג, וכן למד בקולג' סנט ג'ון באוניברסיטת

אוקספורד. שירת בצבא במלחמת העולם הראשונה והגיע לדרגת מייג'ור. לאחר המלחמה הוסמך למקצוע עריכת הדין. את הקריירה הפוליטית שלו החל בשנת 1922 ונבחר לחבר פרלמנט. בשנת 1934 כיהן כשר התחבורה ותרם רבות להתפתחות התחבורה המודרנית הממונעת בבריטניה. ב-1937, לאחר שירות מוצלח, מונה לשר המלחמה בממשלת צ'מברליין. למרות התסיסה נגדו בקרב חוגים במפלגה השמרנית, בין היתר על רקע אנטישמי. הוא פעל לגיוסם לצבא של בני המעמד הנמוך ואף יצר בעבורם אפשרויות קידום.

 

קלוד כהן-טנוג'י – זוכה פרס נובל לפיזיקה

קלוד כהן-טנוג'י נולד ב-1933 בקונסטנטין באלג'יריה הצרפתית למשפחה שמוצאה בטנג'יר שבמרוקו הספרדית. הוא פיזיקאי יהודי צרפתי ממוצא אלז'יראי אשר זכה ב- 1997 בפרס נובל לפיזיקה על מחקריו בתחום האופטיקה הקוונטית. מוצאה של משפחתו הוא מטנג'יר שבמרוקו הספרדית. מכאן מגיע מקור שם "טנוג'י" שבשם משפחתו. משפחתו הגיעה לאלג'יריה דרך תוניסיה. הוא למד בבית ספר יסודי ותיכון באלג'יריה, ובשנת 1953 עבר לפריז כדי ללמוד ב"אקול נורמל
סופרייר". שם למד עד 1957.

בתחילת לימודיו נמשך למתמטיקה, אולם בזכות אישיותו הכובשת של מורהו לפיזיקה, אלפרד קסטלר, חתן פרס נובל לשנת 1966, בחר בפיזיקה. הוא שירת בצבא צרפת וחלק משירותו עשה ביחידה מדעית. בשנת 1962 הגיש את עבודת הדוקטור בפיזיקה. עם תום לימודיו קיבל משרה באוניברסיטת פריז. במהלך תקופה זו, כתב את הספר "מכניקת הקוונטים", הנחשב לספר לימוד משפיע בתחום זה עד היום. בשנת 1973 התמנה לפרופסור בקולז' דה פרנס, שהכניסה אליו פתוחה לכול והפרופסורים בוחרים את נושאי הלימוד כראות עיניהם. בעקבות פעילות זו, חיבר ספרים רבים העוסקים באלקטרודינמיקה קוונטית ובאופטיקה קוונטית. החלק הידוע ביותר בעבודתו הוא פיתוח טכניקה ללכידה ולקירור של אטומים באמצעות לייזר. על עבודתו זו זכה בפרס נובל בפיזיקה בשנת 1977.

 

רבי משה בן מימון (הרמב"ם) – מגדולי הפוסקים בכל הדורות

רבי משה בן מימון (הרמב"ם) חי בשנים 1204-1138. הוא נולד בקורדובה שבאל-אנדלוס (כיום ספרד). הוא מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג. נחשב לאחד מגדולי הפוסקים בכל הדורות, אחד האישים החשובים בתחום היהדות. יש שמשווים אותו למשה רבנו ועליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה".

את חינוכו והשכלתו רכש מאביו, רבי מימון הדיין. בשנת 1148 כשהיה בן עשר, נאלצה משפחתו לברוח מקורדובה עקב רדיפות יהודים על ידי מוסלמים שפלשו מצפון אפריקה. לאחר מסע נדודים של עשר שנים התיישבה המשפחה בעיר פאס שבמרוקו, אך גם שם לא האריכו ימי שלוותם והם נאלצו לעזוב. מקורות מוסלמיים טוענים שהרמב"ם אולץ להתאסלם אך יש על כך מחלוקת. ההנחה הרווחת היא שהרמב"ם התנהג כאנוס עד שהתאפשר לו לצאת למצרים ולחזור ליהדותו. בשנת 1165 הגיע הרמב"ם לארץ ישראל והתיישב בעכו. לאחר כמה חודשים השתקע במצרים ושימש המנהיג הדתי של קהילת קאהיר. הוא התפרנס מרפואה והיה לרופאו של המשנה למלך. היצירות הנודעות שלו הן פירוש המשנה, משנה תורה והספר מורה נבוכים, שהפך לנכס צאן ברזל של הפילוסופיה היהודית. כמו כן הוא כתב ספרי רפואה רבים. איגרות הרמב"ם הן שם כולל למכתבים ששלח הרמב"ם למגוון אישים וקהילות.

 

רבי שלמה אבן גבירול – משורר ופילוסוף

רבי שלמה אבן גבירול חי בשנים 1021–1058 בתור הזהב של יהודי ספרד. נולד במאלגה שבדרום ספרד וחי תקופה ארוכה בסרגוסה. משם עבר לגרנדה ונפטר בוולנסיה. אבן גבירול היה משורר ו פילוסוף יהודי . מגדולי המשוררים שקמו ב ספרות העברית לדורותיה. כשהיה הרמב"ם בערך בן 13, נאלצה משפחתו לעזוב את קורדובה שבספרד בעקבות פלישתם של אל-מֻוַוחִידוּן מ צפון אפריקה ורדיפתם את יהודי האזור.לאחר מסע נדודים שארך כעשר שנים, ניסתה המשפחה להתיישב בעיר פאס שב מרוקו , אך גם שם לא האריכו ימי שלוותם וכעבור חמש שנים נאלצו לעזוב את העיר, עקב התפשטות שלטונם של האל-מֻוַוחִידוּן. יצירותיו בשירה ובפיוט הן רבות, ואחת החשובות בהן היא השירה הדתית, רוחנית- פילוסופית כתר מלכות. זוהי יצירה פילוסופית- פיוטית ארוכה המתארת את האל, את הבריאה ואת האדם העומד בפני בוראו. שירתו של אבן גבירול כוללת ספרי שירי חול ושיריקודש יחד, כדרכם של משוררי ספרד.עוד חיבור חשוב שכתב אבן גבירול, הוא החיבור הפילוסופי "מקור חיים" העוסק במטפיזיקה.הספר השפיע רבות על מלומדים נוצרים והשתמר בשפה הלטינית בלבד. עוד ספר המיוחסלאבן גבירול הוא "תיקון מידות הנפש", שנכתב בערבית. ספר אחר הוא "מסחר פנינים", שיש האומרים שהוא למעשה הקדמה לספר "תיקון מידות הנפש". אבן גבירול הונצח בישראל על ידי כמה יישובים ורחובות שקרויים על שמו. בשנת 2009 הקליט הזמר ברי סחרוף עם רע מוכיח אלבום שלם משירי אבן גבירול שנקרא "אבן גבירול – אדומי השפתות". בשנת 2012 יצא במסגרת פרויקט "עבודה עברית" דיסק ושמו "יהודה הלוי פינת אבן גבירול".

 

פרופ' אהרון ממן – חתן פרס ישראל וסגן נשיא האקדמיה ללשון העברית

אהרון ממן נולד ב-1947 במרוקו בעיירה ריש שבמחוז תאפילאלת. הוא עלה ארצה בשנת 1963. הוא בלשן ישראלי, סגן נשיא האקדמיה ללשון העברית. הוא פרופסור אמריטוס בחוג ללשון העברית בירושלים, חתן פרס ישראל לשנת תשע"ט וחתן פרס גאון לשנת תשע"ב על מחקריו בנושא יהדות צפון-אפריקה. למד באוניברסיטה העברית בירושלים לשון עברית ושפה וספרות ערבית. עבודת הדוקטור שלו בלשון העברית עסקה בהשוואת אוצר המילים של העברית לערבית ולארמית בחיבורי הבלשנות העברית למין רס"ג ועד אבן ברון. ממן מכהן גם כמנהל המדעי של מפעל מסורות הלשון ומפעל ספרות חכמת הלשון העברית. הוא אף זכה למלגת 'פולברייט' היוקרתית להשתלמות בארצות-הברית. בנוסף לכל, ממן חוקר חומרים מגניזת קהיר בערבית היהודית של ימי הביניים וכן פרקים מהתרבות המוגרבית היהודית בעת החדשה, לרבות מסורות הקריאה במקרא ובטקסטים קלסיים אחרים. נוסף על כך, הוא חוקר את הלשון העברית והמחשבה הדקדוקית של חכמי הלשון הרבנים והקראים במאות ה־10–13 ומאתר בגניזה חיבורים אבודים בתחום זה.

 

רולנד בוחבוט-מורנו- ממציא הסים

רולנד מורנו נולד בקהיר בשנת 1945 ונפטר ב 2012. מורנו נולד בשם רולנד בוחבוט למשפחה אשר היגרה ממרוקו במאה ה- 19 אולם החליט לשנות את שם משפחתו למורנו בכדי שישמע לועזי יותר. בשנת 2009 זכה באות לגיון הכבוד, העיטור הגבוה ביותר בצרפת, והפך לגיבור לאומי במדינה, זאת לאור המצאותיו הרבות. רולנד היה מהנדס, הומוריסט וממציא. הוא המציא את כרטיס הזיכרון , הצ'יפ הקטן שיש בכרטיסי אשראי, רב קו, סים של סלולרי ועוד. מורנו כתב כמה ספריתאוריה ואפילו ספר בישול. מורנו המוכשר השתתף גם בכמה תפקידי משחק קומיים בקולנוע הצרפתי. באחד הסרטים הוא גילם את דמות הממציא המטורף שאחראי על המצאת מחשב אהבה. באחד מראיונותיו לעיתון גדול בצרפת, אמר מורנו כי כבודו ההיפותטי הגדול ביותר יהיה דמות שעווה של עצמו במוזיאון גרווין . מורנו היה אב לשתי בנות. הוא נפטר בהיותו בן 67 בלבד. קרדיט, עומר קינן.

 

חיים אמזלג- איש ציבור, סגן קונסול בריטניה ביפו

חיים נסים אמזלאג נולד בגיברלטר למשפחה יוצאת מרוקו. בשנת 1834 משפחתו עלתה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. אחרי שהתיישב ביפו שימש כסגן קונסול בריטניה בעיר וראש הסניף של "כל ישראל חברים" .בימי הקפיטולציות היה לו תפקיד חשוב בהגנה על היהודים תושבי העיר. הוא נטל חלק פעיל ברכישת האדמות לייסוד המושבות הראשונות: בשנת 1878 פתח תקווה ובשנת 1882 ראשון לציון . היה ממייסדי שכונת נווה צדק בשנת 1887.
אמזלג קיבל חינוך מסורתי ולצד זאת השתלם בהשכלה כללית ובשפות אירופאיות. במסגרת עיסוקו בסחר בינלאומי, אמזלג ערך מסע דרך ארצות האגן המזרחי של הים התיכון. בין השאר קיבל מהקונסול הכללי של בריטניה בטריאסטה תעודת-מעבר המתירה לו לעבור באופן חופשי וללא מכשולים ומעצורים . כאשר הגיע ליפו, העיר הייתה בעיצומה של התפתחות. נמל יפו שרת את עולי הרגל ואת העולים היהודים לירושלים ולארץ ישראל. אמזלג שימש גם כמוהל. לפי רישומיו בפנקס המילות המשפחתי הוא מל תשעה-עשר בנים, רובם בני משפחתו. במקרה אחד מל ילד מוסלמי בבית הכנסת ביפו, בנוכחות מוסלמים רבים, ביניהם דמויות בולטות בקהילה, אשר התכנסו להיות עדים למאורע. אירוע זה הוסיף למעמדו, ולמעמד הקהילה היהודית ביפו. הוא נפטר באלכסנדריה ב-12 בפברואר 1916 ונקבר בבית-העלמין הישן בשאטבי. קרדיט, עומר קינן.

 

ברברה פריינטה- נשיאת בית המשפט העליון של פלורידה

השופטת האמריקאית ברברה פריינטה נולדה ב 1948 בארה"ב. היא מונתה ב2004 לנשיאת בית המשפט העליון של פלורידה. פריינטה הינה נצר למשפחה מיוחסת שהיגרה ממרוקו לארה"ב. ב 1998 ברברה זכתה לפרס מפעל חיים מהפדרציה היהודית. במהלך כהונתה בבית המשפט היא פעלה בהגיית רפורמות במערכת דיני המשפחה בפלורידה ושימשה ואחר כך כיו"ר ועדת ההיגוי של בית המשפט העליון למשפחות וילדים בבתי המשפט. בנוסף, היא כיהנה גם כחברה בוועדה לענייני צרכים משפטיים של ילדים. בשנת 2003 פריינטה אובחנה כחולה בסרטן השד. במהלך טיפוליה היא אמרה כי מעולם לא החמיצה ויכוח בעל פה או ועידה שיפוטית. לאחר הטיפולים היא החליטה להגיע לעבודתה ללא פאה דבר שגרם להערצתה בקרב מטופלות ומחלימות של מחלת סרטן השד. קרדיט, עומר קינן.